עזאם נ' מפקד כוחות צה"ל -יהודה ושומרון

פסק-דין

העתירה

1.לפניי עתירה מנהלית המופנית נגד החלטת המשיב, מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, שלא להנפיק לעותר, שהוא תושב האזור, היתר כניסה לישראל לצורכי מסחר.

בקשתו של העותר לקבלת היתר כניסה לישראל לצורכי מסחר נדחתה, הואיל וחלה בעניינו מניעה ביטחונית. על-פי הנטען בסעיף 7 לכתב-התגובה מטעם המשיב, עמדתם העדכנית של גורמי הביטחון הִנה, כי אין להתיר לעותר להיכנס לישראל, זאת נוכח המידע הקיים בעניינו, לפיו הוא נמנה בעבר עם הנהלת משרד חלפני הכספים של משפחת עג'ולי. המידע מצביע על פעילות כלכלית ענפה של משרד חלפנות זה, להעברת כספים עבור ארגון החמאס. על-פי האמור בכתב-התגובה, זיקתו של העותר למשרד החלפנות, בדגש על קשריו המשפחתיים, וכן מידע ביטחוני נוסף, מעידים על סיכון פוטנציאלי, הן במישרין והן בעקיפין, מכניסתו לישראל, באופן שיסייע לארגון החמאס.

במהלך הדיון בעתירה הוצג לבית-המשפט, במעמד צד אחד, החומר החסוי העומד ביסוד המניעה הביטחונית. לאחר עיון בחומר החסוי, ובעקבות הערותיי, הסכימו גורמי הביטחון לחשוף בפני ב"כ המשיב פרפראזה נוספת מהחומר החסוי בדבר המניעה הביטחונית, מעבר לאמור בסעיף 7 לכתב-התגובה, לפיה המניעה הביטחונית בעניינו של העותר הִנה בשל פעילותו בעבר, וכן מחמת פעילות של בני משפחתו מדרגה ראשונה בעבר ובהווה עבור ארגון החמאס.

המסגרת המשפטית

2.בהתאם לתחיקת הביטחון, איזור יהודה ושומרון הִנו שטח סגור אשר הכניסה אליו והיציאה ממנו אסורות, אלא אם ניתן היתר על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור, או על-ידי מי שהוסמך על-ידו. קביעת האזור כשטח סגור, כמו-גם השיקולים בדבר היציאה מהאזור, יסודם, בין-השאר, בשיקולי ביטחון, זאת נוכח החשש כי הכניסה לישראל עלולה להיות מנוצלת לפעילות נגד ביטחון תושבי המדינה ותושבי האזור. במסגרת הפעלת שיקול הדעת של המפקד הצבאי, בכל הנוגע להתרת כניסה לאזור ויציאה ממנו, הוא מצווה לשקול את מידת הסיכון הביטחוני ופוטנציאל הסיכון לשלום הציבור, הכרוך בהיענות לבקשה, כולה או מקצתה, זאת כדי למנוע ניצול לרעה של חופש התנועה מן האזור לישראל ובחזרה.

בשנת 2003 נחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, אשר בין-היתר הטיל מגבלות על מתן היתרי כניסה לישראל על-ידי מפקד האזור. סעיף 2 לחוק מורה, כי בתקופת תוקפו של החוק, לא ייתן מפקד האזור לתושב האזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור. סעיף 3ב לחוק קובע, כי על אף הוראת סעיף 2 לחוק, רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה בישראל למטרות המוגדרות שנקבעו בסעיף – טיפול רפואי, עבודה בישראל, או למטרה זמנית, ובלבד שההיתר לשהייה למטרה זמנית יינתן לתקופה מצטברת שלא תעלה על שישה חודשים. סעיף 3ד לחוק, אשר נתווסף בשנת 2005, במסגרת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, מסייג את האפשרות למתן היתר לשהייה בישראל לתושב האזור לפי סעיף 3ב האמור, אם מפקד האזור קבע, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור, או בן משפחתו, עלולים להוות סיכון בטחוני למדינת ישראל. בסעיף זה הוגדר "בן משפחה" כבן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם.

הסיכון לביטחון הציבור שעלול להביא לדחיית בקשה לקבלת היתר כניסה לישראל, יכול לנבוע ממידע שקיים אודות זיקתו של המבקש עצמו לפעילות טרוריסטית או חתרנית נגד המדינה. הסיכון לביטחון הציבור שעשוי להקים מניעה ביטחונית, עלול להיות גם סיכון עקיף הנובע מבני משפחתו הקרובים של מבקש ההיתר. הסיכון בסיטואציה שכזו לביטחון הציבור נובע מהחשש לסיוע, מדעת ושלא מדעת, שעלול לתת המבקש לבן משפחתו מדרגה ראשונה, הזומם לבצע פעילות עוינת או חתרנית נגד המדינה (ראו והשוו: בג"צ 3373/96 זעאתרה נ' שר הפנים (16.10.96); בג"צ 7444/03 דקה נ' שר הפנים (22.2.10); עת"מ (י-ם) 677/06 סבאח דיא נ' שר הפנים (4.11.06) בפִסקה 16 לפסק-הדין, ואסמכתאות המפורטות שם; ועת"מ (י-ם) 37412-11-12 נאטור נ' משרד הפנים (2.8.13)). כאמור, הרציונל האמור שהוכר בעבר בפסיקה, אף קיבל ביטוי בסעיף 3ד לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005.

כבר נפסק, לא אחת, כי לתושב האזור אין זכות קנויה להיכנס לישראל, בין לצורכי עבודה, ובין למטרה אחרת (בג"צ 7475/05 כעבאנה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (25.8.05); בג"צ 239/06 ג'מאל ימין נ' מפקד כוחות צה"ל (4.3.07); ובג"צ 9135/06 שאפי נ' אלוף פיקוד מרכז – מפקד כוחות צה"ל באזור היו"ש (23.11.06)); וכי כפועל יוצא – לגורמים המוסמכים שיקול דעת רחב שלא לאפשר כניסה לישראל, היכול להתבסס גם על שיקולים של הגנה על ביטחון הציבור, ככל שקיימת מניעה ביטחונית בעניינו של מבקש ספציפי (בג"צ 2875/06 כואזבה נ' שר הביטחון (27.6.02); בג"צ 4283/06 אוסטה נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (19.6.06); ועת"מ (י-ם) 32692-04-12 אחמד ח'מאיסה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (3.3.13)).

מן הכלל אל הפרט

3.דין העתירה להידחות הואיל ולעותר, שהוא תושב האזור, אין זכות שבדין להיכנס לישראל לשם עבודה ומסחר, והיות שהבקשה אף נדחתה על-ידי מפקד האזור מטעמים ענייניים, שמקורם במניעה ביטחונית אשר נסמכה על הערכתם המקצועית של גורמי הביטחון.

מעיון בחומר החסוי שהוצג לעיוני עולה, כי יש בסיס למניעה הביטחונית בעניינו של העותר. על-פי החומר החסוי, נמנה העותר בעבר עם הנהלת משרד לחלפנות כספים, שלו פעילות ענפה של העברת כספים עבור ארגון החמאס; וזיקתו של העותר למשרד החלפנות, בדגש על קשריו המשפחתיים, וכן מידע ביטחוני נוסף, מעידים על סיכון פוטנציאלי, הן במישרין והן בעקיפין, מכניסתו לישראל, באופן שיסייע לארגון החמאס. יודגש, כי על-פי החומר החסוי, המניעה הביטחונית בעניינו של העותר הִנה הן בשל פעילותו שביצע בעבר, וכן מחמת פעילות של בני משפחתו מדרגה ראשונה בעבר ובהווה עבור ארגון החמאס.

סיכומם של דברים: כאשר אין לעותר כל זכות שבדין להיכנס למדינת ישראל, ושעה שגורמי הביטחון סבורים כי כניסתו לתחומי ישראל עלולה לסכן את ביטחון המדינה והציבור, על-בסיס מידע והערכה מקצועית שהוצגו במסגרת החומר החסוי – נחה דעתי כי החלטת המשיב הִנה סבירה ולא קמה עילה להתערבות שיפוטית בה.

התוצאה

4.על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

בנסיבות העניין ישלם העותר למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: